במהלך זרימתו דרומה ויציאתו מעמק החולה חושף נהר הירדן רצף של שכבות גיאולוגיות שגילן נע מן הפליוקן ועד ההולוקן. שילוב של פעילות געשית, תנועות טקטוניות וכ־200 שנות פעולות ניקוז יצר תנאים ייחודיים, שבהם ניתן לראות על גדות הנהר משקעים בני למעלה ממיליון שנה בסמיכות לאופקים שהונחו בתקופת אגם החולה של המאה האחרונה.

מאחר שהמקטע הצפוני של בקע ים המלח שופע מים, צמחייה ובעלי חיים במשך לפחות מיליון השנים האחרונות, אין זה מפתיע כי רבות מן התצורות הגיאולוגיות החשופות מכילות עדויות להתיישבות אנושית אינטנסיבית באזור זה.

לצד החשיפה הרחבה של משקעים נושאי ממצא ארכאולוגי, השתמרו גם דגימות עתיקות של צומח ברמת שימור יוצאת דופן. המשקעים המרכיבים את גדות נהר הירדן היו רוויים במים מאז הצטברותם, וכתוצאה מכך נשתמר מכלול עשיר של עץ, קליפות, זרעים ופירות, הנושא מידע ייחודי על סביבת הבקע הצפוני של ים המלח בתקופת הפלייסטוקן ועל דפוסי ההתנהגות והתזונה של בני האדם הקדומים בנוף זה.

קיומם של אתרים פרהיסטוריים החשופים על גדות נהר הירדן התגלה כבר בשנות ה־30 של המאה ה־20. ארכאולוגים מובילים, ובהם משה שטקליס ודוד גלעד, חקרו את האתרים בעשורים הראשונים, בעוד שגאולוגים תיארו את הסטרטיגרפיה המורכבת במיוחד של האזור. גילוי העדויות הקדומות ביותר לנוכחות אנושית באזור, מהאתר האשלי גשר בנות יעקב, המתוארך לכ־750,000 שנה לפני זמננו, עומד במוקד מחקר מתמשך שנערך בשנים האחרונות בהובלת פרופ' נעמה גורן־ענבר מהאוניברסיטה העברית. תוצאות מחקר זה ביססו את גשר בנות יעקב כאחד האתרים האשליים החשובים בעולם.

בעשורים האחרונים הראו חפירות ומחקרים חדשים כי לצד האתרים החשובים מן הפלייסטוקן הקדום–אמצעי, קיימים באזור גם אתרים מאוחרים יותר, הנושאים מידע ייחודי ומשמעותי על הנוכחות האנושית בתקופת הפלייסטוקן המאוחר. אתרים אלה, המתוארכים לתקופות הפליאוליתית התיכונה, העליונה והאפי־פליאוליתית, וכן לתקופה הניאוליתית, מציבים את אזור גשר בנות יעקב כרצף הסטרטיגרפי הארוך והמלא ביותר של נוכחות אנושית שתועד בלבנט, ואולי אף מחוץ לאפריקה כולה.

יתר על כן, מיקומם של האתרים בבקע הצפוני של ים המלח — ציר מרכזי במסדרון הלבנטיני, הנתפס לרוב כנתיב העיקרי של נדידת האדם מאפריקה — מקנה למידע הנאסף מהם חשיבות רבה להבנת עיתוי ההתפשטות האנושית ודפוסיה במרחב.